החלטה בתיק בש"א 6989/07

1.      לפני בקשה למחיקת סעיפים מתצהירי עדות ראשית שהגישו הנתבעים. התובע טוען שיש למחוק מתצהירי הנתבעים סעיפים שונים ולהוציא מתיק בית המשפט נספחים לתצהירו של נתבע 6.

2.      תחילתה של הפרשה שבפני בעסקת קומבינציה שערכו נתבעים 3-5 עם הנתבעים 6-8 ביום 4.10.91, לפיה יוקם בניין על קרקע המצויה בבעלות הנתבעים 6-8. לנתבעת 3, החברה הקבלנית, הוקצתה על פי ההסכמה בין הצדדים, דירה בקומה הראשונה בבניין (להלן - הדירה). מאוחר יותר, ביום 20.5.93, כרתו נתבעים 1-2 חוזה עם נתבעת 3 לרכישת זכויותיה בדירה ולרישום זכויות אלו במרשם המקרקעין. בשלב זה, הבניין טרם נרשם בפנקס הבתים המשותפים, וטרם נרשמו זכויות קנייניות כלשהן לזכות נתבעת 3 או נתבעים 1-2.

3.      משהדירה לא הועברה על שם הנתבעים 1-2 הגישו האחרונים תביעה (ת"א 3226/01 בבית משפט זה, אשר נדון בפני כב' השופט ע' חבש) נגד הנתבעת 3 ונגד התובע. האחרון שימש כעורך דינה של הנתבעת 3 בעסקה לרכישת הדירה שנערכה בינה לבין הנתבעים 1-2, ועוד קודם לכן שימש כבא כוחה של הנתבעת 3 בעסקת הקומבינציה שנערכה בינה לבין נתבעים 6-8. בפסק הדין שניתן באותה תביעה (ת"א 3226/01), חויב התובע (בתיק זה) לרשום את הבניין כבית משותף בפנקס הבתים המשותפים בלשכת רשום המקרקעין בירושלים ולרשום את הדירה על שמם של הנתבעים 1-2 (התובעים באותו הליך). בית המשפט קבע באותו פסק דין, כי אף שהחוזה הפורמאלי שבכתב לרכישת הדירה נעשה בין הנתבעים 1-2 לבין הנתבעת 3, גם התובע נטל על עצמו התחייבות, מכוח היחסים שבינו לבין הנתבעים 1-2, לביצוע רישום הבית המשותף ולהעברת הדירה על שם הנתבעים 1-2. נגד הנתבעת 3 ניתן באותה תביעה פסק דין בהעדר הגנה.

4.      בהליך הנוכחי הגיש התובע, בעקבות פסק הדין שניתן נגדו בת"א 3226/01, תביעה נגד הנתבעים 6-8 (וגם נגד אחרים). בכתב התביעה נטען כי "מהותה של תביעה זו הינה מימושו של פסק הדין [בת"א 3226/01] ...", וכי "על מנת לקיים את פסק דינו של בית משפט נכבד זה ואת החיובים של התובע כלפי הנתבעים, יש לבצע מספר פעולות". בין הפעולות אשר מנה התובע בכתב התביעה נכללו חתימתם של בעליה הרשומים של הקרקע עליה נבנה הבניין, נתבעים 6-8, על מסמכים לצורך הגשת בקשה לרישום בית משותף, ועל ייפוי כוח לזכותו של התובע לצורך העברת הבעלות בדירה.

5.      אף שעילת התביעה נגד הנתבעים 6-8 בוססה על פסק הדין שניתן בת"א 3226/01 הנ"ל, במהלך קדם המשפט שקוים בתיק זה ביום 8.7.07 ניתנה לתובע אפשרות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שזו תושתת גם על עילת תביעה שיסודה בהסכם הקומבינציה. בו ביום הודיע התובע שאין בכוונתו לתקן את כתב התביעה שכן "...אין זה מתפקידו לאכוף את הסכם הקומבינציה על צד זה או צד אחר להסכם אשר מפר אותו". לאור הודעה זו נקבע התיק (בהחלטה מיום 10.7.07) להוכחות.

6.      על פי החלטה שניתנה ביום 7.3.07 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. לאחר הגשת תצהיר זה הגישו הנתבעים 6-8 בקשה למחיקת סעיפים מהתצהיר בטענה שסעיפים אלה חורגים מעילת התביעה (שיסודה כאמור בפסק הדין שניתן בת"א 3226/01) ומתייחסים לעילת תביעה אחרת, שלא נכללה בכתב התביעה, היא העילה המבוססת על חוזה הקומבינציה, חוזה שלגביו הודיע התובע באופן מפורש שאין זה מתפקידו לאכוף. בהחלטה מיום 8.7.07 התקבלה בקשת הנתבעים 6-8 והוחלט למחוק מתצהיר התובע את הסעיפים האמורים, וזאת משום שעילת התביעה בוססה על פסק הדין בת"א 3226/01 הנ"ל ולא על אכיפת הסכם הקומבינציה.

7.      בהמשך הגישו גם הנתבעים 6-8 תצהיר עדות ראשית. בתצהיר שנעשה על ידי עו"ד מיוחס נטענו טענות שונות לגבי הסכם הקומבינציה ומערכת היחסים שבין הנתבעים 6-8 לבין הנתבעת 3, ובמרכזן הטענה שמכוח אותו הסכם אין מוטלת על נתבעים 6-8 כל חובה כלפי צג ג' כלשהו (היינו כלפי הנתבעים 1-2) אלא אך ורק כלפי בעלי דברם לפי הסכם הקומבינציה (נתבעים 3-5) וכי נכון למועד זה לא קמה עליהם חובה גם כלפי הנתבעים 3-5 שכן אלה הפרו את התחייבויותיהם לפי הסכם הקומבינציה.

8.      ביום 17.9.07 הגיש התובע את הבקשה שבפני, בה נטען כי יש למחוק סעיפים מתצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי נתבעים 6-8. זאת, לשיטתו, כיוון שהם מתייחסים לנושאים הנוגעים להסכם הקומבינציה, אשר "אינם חלק מעילת התביעה... ונמצאים מחוץ לגדר הטענות עליהן נסבה התביעה", ולפיכך הם "מהווים הרחבת חזית אסורה ולא רלוונטיים לתביעה שבנדון". כמו כן, טען התובע כי יש למחוק מהתצהיר סעיפים מסוימים המהווים מסקנות, סברות, ניתוחים משפטיים, פרשנות וכיוצ"ב. כן התבקשה מחיקתם של נספחים לתצהיר "שאינם רלוונטיים ומהווים הרחבת חזית ...(מה גם שאינם כלל ראיות קבילות על פי דין)". לטענת התובע אין להתיר לנתבעים 6-8 להעלות טענות אלה גם מחמת התיישנות.

9.      ביום 11.10.07 הגישו הנתבעים 6-8 את תגובתם לבקשה, בה הם טוענים כי אין למחוק את הסעיפים הנוגעים להסכם הקומבינציה מתצהיריהם. לעמדתם, הקביעה בהחלטה הקודמת לפיה יש למחוק סעיפים מתצהיר העדות הראשית של התובע לאור הצהרתו כי אין בכוונתו לנקוט עמדה בסכסוך האמור, איננה מונעת מהם לבסס את הגנתם על חוזה הקומבינציה ועל כך שלא קמה כנגדם חובה לפעול כמתבקש על ידי התובע מכוח אותו הסכם. לטענתם, אין ממש גם בטענת הרחבת החזית, שכן מדובר בטענות שהועלו בכתב הגנתם. מאותה סיבה הם טוענים שאין מקום גם להורות על מחיקת נספחים מכתב מתצהירם, שהרי מדובר בנספחים שצורפו לכתב הגנתם. באשר לטענות המבקש בדבר אי קבילות המסמכים, טוענים הנתבעים 6-8 שבבקשה לא פורטו נימוקים כלשהם ולפיכך דין הטענה להידחות. באשר לטענות התובע בדבר סעיפים המהווים "מסקנות, סברות, ניתוחים משפטיים, פרשנות וכו'" טוענים הנתבעים 6-8 כי חלק מן הסעיפים האמורים כוללים עובדות בלבד, ובאשר לאחרים, נכונים הם למוחקם, וזאת מבלי שישתמע מכך ויתור על הטענות המנויות בהם.      

דיון 

10. את טענת הרחבת החזית יש לדחות, שהרי הנתבעים 6-8 העלו טענות אלה, שעניינן בהסכם הקומבינציה, בכתב הגנתם, שם טענו באופן מפורש שהנתבעים 3-5 הפרו הסכם זה או טרם מלאו התחייבויותיהם על פי אותו הסכם וממילא לא קמה עליהם חובה מכוח אותו הסכם להעביר את הדירה לנתבעת 3 או לנתבעים 1-2. הרחבת חזית בשלב הבאת הראיות נבחנת, כידוע, על פי הטענות שהועלו בכתבי הטענות של מי שמבקש להציג את הראיה (לגביה נטען להרחבת חזית) ולא על פי כתבי הטענות שהגיש יריבו. מבחינה זו אין כל דמיון בין מחיקת הסעיפים מתצהירו של התובע לבין מחיקתם מתצהירי הנתבעים 6-8. שהרי מחיקת תצהירו של התובע בוססה על כך שתביעתו כלל לא הושתתה על עילת תביעה זו, טענה שלא ניתן להעלות נגד הנתבעים 6-8 שכתב הגנתם בוסס על טענות אלה באופן מפורש.

11. טענתו האחרת של התובע היא טענת העדר הרלבנטיות (להבדיל מטענת הרחבת החזית). לפי טענה זו, משהתובע לא ביסס את תביעתו על העילה של הסכם הקומבינציה גם הנתבעים 6-8 אינם יכולים לבסס את הגנתם על הסכם זה. בלא להתייחס בשלב זה לשאלה האם הטענה נכונה לגופה, התובע איננו יכול להעלות טענה זו בשלב זה. שכן כאן אין עסקינן בטענה מתחום דיני הראיות אלא בטענה הנוגעת לכתבי הטענות. לשון אחר, הטענה היא למעשה שיש למחוק טענות אלה או אחרות מכתב ההגנה שכן הן אינן רלבנטיות לתביעה. אולם טענה זו ובקשה למחיקת חלקים מכתב ההגנה על התובע היה להעלות בשלבים מוקדמים הרבה יותר של בירור התביעה, והוא אינו יכול להעלותה לראשונה לאחר תום קדם המשפט ובסמוך לתחילת שמיעת ההוכחות. די בכך כדי לדחות את הטענה.

12. חרף האמור אני רואה להתייחס לטענת העדר הרלבנטיות גם לגופה.

האם העובדה הנטענת לפיה אין מוטלת על הנתבעים 6-8 חובה כלשהי מכוח הסכם הקומבינציה להעביר את הדירה לנתבעת 3 או לנתבעים 1-2 רלבנטית לתביעה?

כדי לפשט את הדיון אתייחס לדוגמא פשוטה יותר. נגד שמעון ניתן פסק דין המחייב אותו להעביר לראובן ספר. דא עקא, הספר אינו נמצא בידי שמעון אלא בידי לוי. לפיכך, שמעון מגיש נגד לוי תביעה ובה הוא מבקש לכפות על לוי להעביר את הספר לידיו כדי לאפשר לו לקיים את פסק הדין ולהעביר את הספר לראובן. לטענתו, אם לוי לא יעביר את הספר אליו, הדבר יכשיל את ביצוע פסק הדין.

שאלה ראשונה אשר יכולה להתעורר בהקשר זה היא האם לשמעון כלל עומדת עילת תביעה כלפי לוי מכוח פסק הדין שניתן נגדו ביחסים שבינו לבין ראובן. שהרי לוי לא היה צד לאותו הליך ופסק הדין, לכאורה, אינו מטיל עליו כל חובה. בענייננו הנתבעים 6-8 אכן טענו בכתב הגנתם שפסק הדין אינו מטיל עליהם כל חובה ואינו מקים נגדם עילת תביעה.

עם זאת, האם לוי אינו יכול לטעון גם שהספר שייך לו ועל כן אין מוטלת עליו כל חובה להעבירו לשמעון? על השאלה האחרונה יקשה להשיב בלא שנעמוד על טיבה של עילת התביעה שהוגשה על ידי שמעון נגד לוי. נניח, למשל, שקיימת בחוק חובת סיוע כללית המחייבת כל אדם שביכולתו לעשות כן לסייע לרעהו לקיים פסק דין שניתן נגדו. לגבי עילת תביעה כזאת, אילו הייתה קיימת, טענת הגנה כי הספר שייך ללוי עשויה להיות בלתי רלבנטית, שהרי זכותו של לוי על הספר אינה מעלה או מורידה לעניין חובתו לסייע לשמעון לקיים את פסק הדין. מאידך, יכול שלעניין זה תהא חשיבות, למשל, במקרה שבו חובת הסיוע הנ"ל תהיה מותנית בטיבה של הזיקה הקיימת בין לוי לספר.

מכאן, ששאלת הרלבנטיות של טענת ההגנה של הנתבעים 6-8 לגבי זכויותיהם בדירה וחובתם (או העדר חובה) להעביר את הדירה מכוח הסכם הקומבינציה אינה יכולה להתברר במנותק משאלת טיבה של עילת התביעה עליה מבסס התובע את תביעתו נגדם.

עניין זה מחזיר אותנו לטענת ההגנה הראשונה של הנתבעים 6-8 ולשאלה האם קמה לזכות התובע מכוח פסק הדין עילת תביעה נגד הנתבעים 6-8. בעניין זה אין בידי לחוות דעה בשלב זה, שכן השאלה טרם התבררה וטרם נשמעו לגביה טענות הצדדים.